הנאום של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בכנסת, שבו הכריז על "תור הזהב של ישראל ושל המזרח התיכון", לא היה רק רגע היסטורי - הוא היה גם טריגר כלכלי. אחרי שנתיים של מלחמה, עם שחרור החטופים והחזרת השקט הביטחוני, ישראל ניצבת כעת בפני מבחן חדש: האם היא תדע לתרגם את ההישגים הביטחוניים ליציבות וצמיחה כלכלית אמיתית.
טראמפ אמנם נודע כנואם שנון ופרובוקטיבי, אבל מאחורי ההצהרות הצבעוניות שלו עומדת אמירה כלכלית עמוקה: ביטחון אזורי, שיתופי פעולה כלכליים ופתיחת שווקים חדשים - הם המנוע המרכזי לשגשוג של ישראל בעשור הקרוב.
אחרי תקופה ארוכה שבה אי הוודאות שלטה בכלכלה המקומית, דבריו של טראמפ סימנו לשוק את האות הברור ביותר מזה זמן - היציבות חוזרת. שחרור החטופים, סיום הלחימה והבטחות לשלום אזורי משדרים לשווקים בדיוק את מה שהם אוהבים: ודאות.
השקל, שכבר הראה סימני התחזקות בימים האחרונים, מגיב באופן קלאסי לסביבה ביטחונית משתפרת ולזרימה מחודשת של הון זר. קרנות זרות, שהחזיקו את כספן על הגדר, מתחילות לשוב בזהירות לשוק המקומי. השוק מתמחר מחדש את רמת הסיכון, והמשקיעים רואים בכך שינוי כיוון אמיתי - לא עוד משק מגויס אלא כלכלה שיכולה לחזור לצמוח.
הנאום בכנסת, שבו טראמפ הדגיש את מחויבותו לשיקום עזה ואת המעורבות הכלכלית של מדינות ערביות עשירות, מהווה איתות למשקיעים בינלאומיים: הון אזורי עומד לזרום לכאן. הציפייה לשיקום מואץ באזור, יחד עם השאיפה לשיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לשכנותיה, עשויה לתמוך ישירות ביציבות הפיננסית המקומית.
השקל מתחזק, תשואות האג"ח הארוכות נוטות לרדת, ועקום התשואה המקומי משקף חזרה לתוואי נורמלי - מצב שבו הסיכון הגיאופוליטי מתומחר פחות, והצמיחה הכלכלית מקבלת שוב משקל מרכזי.
בנוסף, דבריו של טראמפ על כך ש"ישראל השיגה את כל מה שהיא יכולה בכוח צבאי" מרמזים לשווקים ששלב הצמיחה יחליף את שלב המלחמה. זהו מסר חשוב מאוד - גם פסיכולוגית. ברגע שהשוק מריח תקופה של יציבות, הוא מתחיל לפעול כמו מנוע צמיחה: משקיעים מגדילים סיכון, צרכנים מרגישים בטוחים יותר, והאשראי מתרחב.
הנאום של טראמפ מגיע דווקא בשבוע שבו השווקים בעולם סוערים - עם ירידות חדות בניו יורק בעקבות איומי המכסים החדשים של טראמפ עצמו על סין. זהו מצב כמעט פרדוקסלי: אותו נשיא שמייצר לחץ שלילי על השווקים הגלובליים, גורם בישראל לתחושת אופטימיות מחודשת.
אבל המשמעות כאן עמוקה יותר - היא מצביעה על עצמאות יחסית של הכלכלה הישראלית. בשנים האחרונות ישראל הפכה לפחות רגישה לתנודות קצרות טווח בחו"ל, בעיקר בזכות עודף בחשבון השוטף, רמת תעסוקה גבוהה ותחום טכנולוגי שממשיך להוביל. המסר למשקיעים: גם מול סביבה עולמית תנודתית, ישראל ממשיכה להצטייר כעוגן של יציבות אזורית.
בבורסה המקומית כבר רואים תנועת כספים חדה חזרה למניות הדואליות, כשהפערים השליליים שנפתחו בשישי בעקבות הירידות בוול סטריט נסגרים בהדרגה. פערי הארביטראז', שביום ראשון בבוקר עוד הפעילו לחץ שלילי על מדד ת"א 35, מצטמצמים תוך כדי המסחר - עדות לשילוב בין אופטימיות מקומית לבין סגירת הפערים מול חו"ל.
משקיעים מוסדיים ופרטיים כאחד מרגישים שינוי באוויר - מהלך שעשוי לסמן את תחילת תקופת ההתאוששות שאחרי המלחמה.
טראמפ, במילים פשוטות, לא רק נאם בכנסת - הוא ניפח מחדש את האמון של המשקיעים בישראל. אחרי תקופה של פחד והמתנה, זהו רגע שבו הסנטימנט משתנה.
למרות שהדברים עדיין שבריריים - והשווקים העולמיים עלולים להגיב בעצבנות לכל ציוץ או החלטה אמריקאית חדשה - אי אפשר להתעלם מהשינוי בתפיסה. ישראל מוצגת לעולם לא רק כחזקה ביטחונית, אלא כמרכז אזורי של יציבות כלכלית.
אם תהליך השיקום האזורי באמת יתקדם, ואם ייפתחו מסלולי השקעה חדשים עם מדינות ערביות כפי שרמז טראמפ, ישראל יכולה להיכנס לפרק חדש של צמיחה מבנית, השקעות זרות וחדשנות.
כפי שראש הממשלה נתניהו אמר בנאומו - "השנים הבאות יהיו זמן לשלום, בתוך ישראל ומחוצה לה". עבור שוק ההון, שלום הוא לא רק מושג מדיני - הוא גם המנוע החזק ביותר של עליות.
