פרשת השחיתות שנחשפה לאחרונה בהסתדרות חושפת לא רק התנהלות פלילית אפשרית, אלא גם ליקוי מבני עמוק בשוק הביטוח והפנסיה בישראל. מאחורי הכותרות על מעצרים וחקירות, מסתתר סיפור גדול בהרבה - על מערך תמריצים מעוות שמאפשר לסוכני ביטוח להרוויח על חשבון הציבור, תוך פגיעה מצטברת בחיסכון הפנסיוני של כולנו.
בבסיס הבעיה עומד מנגנון העמלות. סוכני הביטוח בישראל מקבלים עמלות שמנות על כל פוליסה חדשה - עמלות שמרביתן משולמות בשנים הראשונות. המשמעות ברורה: לסוכן יש אינטרס כלכלי מובהק “לנייד” את הלקוח כל כמה שנים לחברה אחרת, גם אם אין לכך שום יתרון עבור המבוטח.
התוצאה - מיליארדי שקלים עוברים מדי שנה מכיסי המבוטחים לחברות הביטוח ולסוכנים, כשאף אחד לא בודק באמת אם המעבר הזה משתלם למי שאמור להיות במרכז - המבוטח עצמו.
הנתונים מדברים בעד עצמם: שיעור הניודים בפנסיות בישראל עומד על כ-9% בשנה - כמעט פי ארבעה מזה שבמגזר הבנקאי. התחרות כשלעצמה אמורה לשרת את הציבור, אך כשמוטיבציית הניוד מגיעה מהתמריץ של הסוכן ולא מהאינטרס של הלקוח, מדובר בתחרות מזיקה.
בענף קוראים לזה “טוויסטינג” - החלפה תכופה של פוליסות מתוך רצון לקבל עמלות חדשות. לכאורה זה חוקי, בפועל מדובר בפגיעה ישירה בעתיד הפנסיוני של מאות אלפי עובדים.
החקירה הנוכחית נגד יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, רעייתו וסוכן הביטוח עזרא גבאי, מעלה חשדות חמורים על יחסי תן וקח בין גופים ציבוריים לסוכני ביטוח פרטיים. לפי החשד, מבוטחים הועברו לסוכנות של גבאי לא משום שזה היה טוב להם, אלא משום שזה היה משתלם לגורמים בהסתדרות.
אבל גם אם יימצא כי רק חלק מהמעשים פליליים - השאלה האמיתית נותרת בעינה: כיצד ייתכן שמנגנון כזה, שמאפשר פגיעה עקבית במבוטחים, נמשך שנים מבלי שהרגולטור מתערב באופן נחרץ?
הממונה על רשות שוק ההון, עמית גל, בחר לפי שעה להמתין לתוצאות החקירה המשטרתית. אך האחריות המקצועית שלו רחבה בהרבה מהיבט פלילי. הרשות נועדה להגן על הציבור מפני מבנים מעוותים בשוק - לא רק מפני עבירות פליליות.
התופעה מוכרת כבר שנים, והיא לא נולדה אתמול. ניסיונות קודמים של רשות שוק ההון לצמצם את כוחם של סוכני הביטוח נתקלו בלובי פוליטי אגרסיבי - במיוחד סביב הסעיף שאמור היה לחייב סוכנים להחזיר עמלות במקרה של ניוד בתוך שש שנים. הסעיף הזה נעלם מחוק ההסדרים בעקבות לחצים פוליטיים, כפי שהודה בעצמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
הודאתו של סמוטריץ' בכנסת, כי "סוכני הביטוח מחזיקים בכוח פוליטי גדול", ממחישה את שורש הבעיה. הענף הפיננסי הזה משלב הון, כוח והשפעה, ויוצר מציאות שבה אינטרסים של בעלי הון פוליטיים מנצחים את טובת הציבור.
הרגולציה בישראל נוטה להתעכב, להתפשר ולהגיב מאוחר מדי. בזמן הזה - מיליוני מבוטחים ממשיכים לשלם את המחיר דרך דמי ניהול גבוהים, פגיעה בתשואות הפנסיה, ותחושת חוסר אמון במערכת כולה.
הפרשה הזו צריכה להיות נקודת מפנה. האחריות מוטלת כעת על רשות שוק ההון ועל משרד האוצר להחזיר את הסעיפים שהוסרו, להקשיח את מנגנון העמלות, ולאסור באופן חד משמעי על ניוד אינטרסנטי של פוליסות.-
זה לא רק עניין של שקיפות או תחרות - זו שאלה של צדק כלכלי בסיסי. כי כשמדובר בפנסיה של אזרחי ישראל, אסור להשאיר את ההחלטה בידי מי שמרוויחים מהבלבול שלנו.