בחודשים האחרונים נראה שהצרכן האמריקאי חי במציאות כפולה. מצד אחד, מדדי האמון בצרכנים יורדים בהתמדה בעקבות אינפלציה, שוק עבודה חלש וחשש מהאטה כלכלית. מצד שני - ההוצאות לא באמת נעצרות. ערב עונת הקניות הגדולה של השנה, הכלכלנים מעריכים שהצריכה הפרטית תמשיך לעלות, ושהאמריקאים פשוט מסרבים "לסגור את הארנק".
סקר אמון הצרכנים של אוקטובר הצביע על ירידה נוספת בתחושת הביטחון של הציבור, בעיקר בקרב משקי בית בעלי הכנסות בינוניות ונמוכות. הציבור מודאג מהמצב בשוק העבודה, מהשפעת המלחמות הסחר ומהאפשרות של סגירת ממשלה בארה"ב - אך בפועל, אין לכך ביטוי בהתנהגות הכלכלית היומיומית.
כלכלני בנק וולס פארגו העריכו כי למרות הפסימיות, המכירות הקמעונאיות בעונת החגים צפויות לעלות השנה בשיעור של 3.5% עד 4% בהשוואה לשנה שעברה. לדבריהם, תחושת חוסר הוודאות עצמה דוחפת אנשים לצרוך - מתוך צורך פסיכולוגי בחיפוש אחר נחמה ותחושת נורמליות. או כפי שניסחו זאת: “Retail therapy may be just the cure”.
הקשר בין תחושת הצרכנים לבין התנהגותם בפועל הולך ונחלש מאז תקופת הקורונה. האבטלה אולי מתייצבת, אך השכר הריאלי עדיין נשחק, והאינפלציה - אף שהאטה - ממשיכה לכרסם בכוח הקנייה. בעבר נתונים כאלה היו מובילים לירידה חדה בצריכה, אך מאז 2020 הציבור האמריקאי התרגל לחיות ברמות חוב גבוהות, תוך הסתמכות על אשראי זול ומדיניות מוניטרית מרחיבה.
כעת, גם כשהריביות אמנם לא ברמה הנמוכה של 2021-2022, הצרכנים ממשיכים להוציא - בעיקר בזכות תחושת ביטחון פיננסי גבוהה בקרב בעלי ההון.
הנתונים של אוקטובר חשפו פער הולך ומתרחב: בעוד שמדד אמון הצרכנים בקרב משקי בית שמרוויחים פחות מ-75 אלף דולר בשנה ירד, אצל אלה שמרוויחים מעל 200 אלף דולר הוא דווקא עלה. המשמעות ברורה - חלק גדול מהצריכה האמריקאית נשען כיום על שכבה צרה יחסית של בעלי הכנסות גבוהות.
על פי ניתוח של כלכלנית גרייס צווימר מ-Oxford Economics, משקי בית אמידים ממשיכים להוציא יותר, בעיקר בזכות "אפקט העושר" שנוצר מעליות חדות בשוקי המניות. העליות החדות במדדים כמו S&P 500 ונאסד"ק הגדילו את העושר של הציבור המשקיע, ובכך תרמו להמשך הצריכה - גם בזמן שאחרים חשים את יוקר המחיה.
צווימר אף צופה שהמגמה תימשך לתוך 2026, בין היתר בשל קיצוצי מסים אפשריים, ריביות נמוכות יותר ותחושת ביטחון של משקי הבית האמידים.
מבחינת השווקים, הנתונים הללו מחדדים את התלות של הכלכלה האמריקאית בשכבה מצומצמת של צרכנים בעלי הון. זהו מבנה לא בריא, כיוון שכל ירידה משמעותית בשווקים הפיננסיים עלולה להוביל לירידה חדה בצריכה הפרטית.
במילים אחרות - כל עוד שוקי המניות ממשיכים לעלות, המשק האמריקאי מחזיק מעמד. אבל אם תתרחש ירידה חדה או תיקון משמעותי, הפגיעה עלולה להיות מהירה וכואבת, במיוחד כשהצריכה מהווה כשני שלישים מהתמ"ג של ארה"ב.
הצרכן האמריקאי ממשיך להוציא כספים גם כשהתחושות שליליות, מה שממחיש עד כמה ההתנהגות הכלכלית מונעת מפסיכולוגיה, לא רק מנתונים. נכון לעכשיו, הכלכלה האמריקאית נשענת על שילוב נדיר של אופטימיות של העשירים, אינרציה של מעמד הביניים והרגלים שנוצרו מאז הקורונה.
אבל השאלה היא - כמה זמן זה יכול להחזיק לפני שהמציאות הכלכלית תתבע את המחיר שלה?