כבר כמה שנים שאנחנו מדברים על יוקר המחיה בישראל, אבל הדוגמה של ענף הביצים ממחישה עד כמה השוק המקומי שלנו סגור, לא תחרותי, ובעיקר מנוהל מלמעלה. החל מה-1 בנובמבר מחירי הביצים יעלו בכ-1%, והצרכנים ישלמו יותר - למרות שבפועל עלויות הייצור דווקא ירדו בחלק מהמקטעים.
ביולי האחרון ועדת הכלכלה של הכנסת דחתה את הרפורמה בענף הביצים - רפורמה שהייתה אמורה לפתוח את השוק לתחרות, להפחית את הריכוזיות ולשבור את שיטת המכסות שמונעת כניסה של שחקנים חדשים.
במקום לקדם שינוי הדרגתי, נקבע שהתכנון הממשלתי בענף יימשך עד 2042. המשמעות ברורה: השוק יישאר ריכוזי, ומחירי הביצים יישארו מפוקחים אך גבוהים.
ההתייקרות אמנם נראית קטנה על הנייר - כ-15 אגורות לתבנית של 12 ביצים - אבל מדובר בעוד דוגמה לאיך כל עלייה "מתונה" כזו מצטברת לסכומים גדולים בסל הצריכה החודשי.
מחיר תבנית ביצים בגודל XL יעלה ל-15.48 שקל, בגודל L ל-14.24 שקל ובגודל M ל-13.13 שקל. הפעם האחרונה שבה עודכן המחיר הייתה בפברואר 2023, אז מדובר היה בעלייה חדה של 16%.
לפי משרד החקלאות, העדכון נובע ממנגנון קבוע שנבחן מדי חצי שנה, בהתאם לשינויים בתשומות הייצור. אלא שבמנגנון הזה - גם כשהעלויות של המגדלים יורדות (כמו מחירי הגרעינים והתערובות), החישוב הכולל כולל גם את עלויות השיווק, האריזה, ההובלה והשכר, שדווקא עלו. כך נוצר מצב שבו הצרכן משלם יותר, גם אם החקלאי עצמו לא מרוויח יותר.
ענף הביצים בישראל פועל תחת שיטת מכסות שמקצה לכל מגדל כמה ביצים מותר לו לשווק בשנה. מצד אחד, זה מבטיח יציבות למגדלים, מצד שני, זה מונע כל אפשרות לתחרות אמיתית או לירידת מחירים לצרכנים.
הרפורמה שאושרה ב-2022 נועדה לשנות בדיוק את זה, אך דחייתה בעשור שלם תבטיח שהשיטה תישאר על כנה עוד 17 שנים לפחות.
במונחים מאקרו כלכליים, מדובר בסימפטום רחב יותר: במקום לפתוח שווקים לתחרות, הממשלה בוחרת לשמר מנגנונים מיושנים שמשרתים קבוצות לחץ קטנות. התוצאה היא המשך עליית מחירים בענפים מפוקחים, לצד האטה בתהליכי רפורמה שמטרתם לייעל את הכלכלה הישראלית.
ובסוף, מי שמשלם את המחיר הוא הציבור הרחב - דרך קרטון הביצים שבמקרר, אבל גם דרך כל מוצר אחר שהשוק לא מאפשר לתחרות אמיתית לעבור בו.
