אחרי כמעט שנתיים של ריבית גבוהה במיוחד במשק, הבנקים כבר מזהים את השינוי שמגיע. בעוד שבנק ישראל צפוי להוריד את הריבית ל-4.25 אחוז, הבנקים הגדולים לא מחכים לרגע האחרון ומקדימים להוריד את הריבית על הפיקדונות ללקוחותיהם.
מצד אחד, מדובר במהלך טבעי שמיישר קו עם הציפיות בשוק. מצד שני, ההורדות המהירות והרדיקליות יוצרות פער ברור בין התגמול שהבנקים נותנים על חסכונות לבין המחיר שהם גובים על אשראי.
התוצאה היא מציאות שבה מי שממשיך לשים כסף בפיקדון שנתי בבנקים הגדולים עלול להפסיד תשואה משמעותית, בזמן שאלטרנטיבות אחרות ממשיכות להניב יותר.
כדי להבין האם המהלך מוצדק, צריך לפרק את הכוחות שפועלים מאחורי הקלעים.
הריבית במשק עומדת ברמה גבוהה של 4.5 אחוז כמעט שנתיים. אך כשהציפיות בשוק מצביעות על הורדה קרובה, המערכת הבנקאית כבר מתיישרת לפני שבנק ישראל פועל בפועל. בלאומי הריבית על פיקדון לשנה ירדה ל-2.6 אחוז, בבנק הפועלים ל-2.9 אחוז, ובדיסקונט ל-3.1 אחוז.
מנגד, הבנקים הקטנים עדיין מציעים ריבית גבוהה משמעותית, כמו בנק ירושלים עם 4 אחוז ובנק וואן זירו עם 3.8 אחוז.
הפער הזה לא מקרי. בנקים גדולים נשענים על בסיס לקוחות יציב ופחות רגיש למחיר, ולכן יכולים להוריד ריביות מהר יותר. מנגד, הבנקים הקטנים צריכים להמשיך להציע תנאים אטרקטיביים כדי למשוך פיקדונות. כך נוצר מצב שבו מי שלא מבצע השוואה פשוט מפסיד כסף.
אם בצד הפיקדונות ההורדה מהירה, הרי שבצד ההלוואות כמעט לא מרגישים שינוי. הריבית על הלוואות צמודות פריים נותרת ברמה גבוהה של יותר מ-9 אחוז בממוצע, והריבית על האוברדראפט נעה סביב 12 אחוז.
זהו לב העניין: הפער בין הריבית על ההלוואות לבין הריבית על הפיקדונות נשאר רחב מאוד. בזמן שהבנקים מתמחרים את העתיד בצד החיסכון, בצד האשראי הם עדיין פועלים לפי המצב הנוכחי. השילוב מייצר עבורם תקופה רווחית במיוחד, גם כאשר הריבית כבר מתחילה לרדת.
הקרנות הכספיות הציגו בשנה האחרונה תשואה של 4.4 עד 4.66 אחוז, גבוהה משמעותית מהפיקדונות שמציעים הבנקים הגדולים. מעבר לכך, הן מציעות יתרונות של נזילות יומית ומיסוי אטרקטיבי יותר.
הפער בין 2.6 אחוז בפיקדון בבנק גדול לבין 4.5 אחוז בקרן כספית הוא לא שולי.
לאורך שנה מדובר בהבדל של מאות שקלים על כל עשרות אלפי שקלים שמופקדים, וכמעט אלף שקל על סכום של מאה אלף. בעולם שבו כל אחוז ריבית קובע, ההחלטה בין מוצרים פיננסיים הופכת משמעותית מתמיד.
לכאורה יש היגיון בכך שהבנקים מתמחרים מראש הורדת ריבית. אבל קריאה של תחזיות כלכליות מראה שההורדה צפויה להיות מתונה. אם הריבית תרד בהדרגה לרמה של כ-3.75 אחוז במהלך השנה הבאה, הרי שממוצע הריבית הצפויה לשנה הקרובה עומד סביב 4 אחוז. מול זה, פיקדונות של פחות מ-3 אחוז בבנקים הגדולים נראים פחות הגיוניים.
כלומר, הבנקים לא רק מגיבים לציפיות אלא מקצינים אותן. הם ממהרים להוריד את הריבית הרבה לפני שהשוק יישר קו. למעשה זו תמונת מראה לתקופה שבה הריבית עלתה: אז הבנקים התעכבו בהעלאת ריבית לחוסכים. כעת, כשהריבית יורדת, הם פתאום ממהרים.
חשוב לציין שהריבית באתרי הבנקים היא נקודת פתיחה בלבד. במציאות אפשר להשיג ריביות גבוהות יותר בעזרת מיקוח. לפי נתוני בנק ישראל, ריבית הממוצע בפועל על פיקדונות לתקופה של 6 עד 12 חודשים עומדת על 4.15 אחוז, נתון גבוה משמעותית מהפרסומים.
המשמעות היא פשוטה. מי שמסתפק בתעריפי האתר מפסיד כסף. מי שמתמקח, מתעניין באפשרויות נוספות ומשווה בין בנקים, מקבל תמונה אחרת לגמרי.
הציפייה הכללית היא שהריבית תרד בהדרגה, לא בצורה חדה. לכן שנת 2026 צפויה להיות שנה של פערים גדולים בין מוצרים פיננסיים. מצד אחד פיקדונות בבנקים גדולים שיורדים במהירות. מצד שני קרנות כספיות שקצת ייפגעו אך עדיין יישארו אטרקטיביות יחסית. ומעל הכל, הפער הגדל בין ריבית על אשראי לריבית על חיסכון ימשיך להפעיל לחץ על משקי בית שזקוקים לנזילות.
במצב כזה, משקי בית צריכים לחשוב כמו מנהלי כספים. לא לבחור מוצר אחד מתוך הרגל, אלא לבחון בכל רגע מה מציע את התשואה הריאלית הטובה ביותר. בעיקר בתקופה של מעבר, שבה תזוזה מהירה מדי מצד הבנקים עלולה לעלות ביוקר למי שלא שם לב.