כל משקיע ותיק בשוק ההון מכיר את "כלל האצבע" שמלווה אותנו כבר שנים: כשוול סטריט עולה - השקל מתחזק, וכששוק המניות האמריקאי יורד - הדולר מרים ראש.
המשוואה הזו הייתה פשוטה וברורה, והיא נבעה מהצורך של הגופים המוסדיים לגדר את החשיפה המטבעית שלהם. אולם בתקופה האחרונה אנחנו עדים לתופעה מרתקת: הקשר הגורדי הזה מתחיל להיפרם.
השקל מפגין עוצמה יוצאת דופן שאינה ניתנת להסבר מלא רק על ידי העליות ב-S&P 500. אני מזהה כאן שינוי מבני עמוק בכוחות המניעים את שוק המט"ח שלנו, שינוי שיש לו השלכות ישירות על תיק ההשקעות של כל אחד מאיתנו.
אחד ההסברים המרכזיים להתנתקות הזו טמון בשינוי אסטרטגיית ההשקעות של ענקי הפנסיה והביטוח. עד לא מזמן, ארה"ב הייתה המוקד הבלעדי כמעט של ההשקעות הגלובליות. אך כעת, אנו רואים סימנים לכך שהמוסדיים מתחילים לפזר את הסיכונים ולהסיט כספים לשווקים אחרים בעולם, כפי שמשתקף במתאם הגובר בין השקל למדד ה-MSCI העולמי.
כאשר משקל השוק האמריקאי בתיק יורד, גם הצורך האוטומטי למכור דולרים בכל פעם שנאסד"ק עולה - נחלש.
בנוסף, נראה שהמוסדיים עצמם החליטו לצמצם את החשיפה המטבעית הכוללת שלהם. אם בעבר הם הסתפקו בגידור חלקי, ייתכן שכעת, לאור התחזקות השקל, הם בוחרים לגדר נתח גדול יותר מהתיק כדי לא לספוג הפסדי מט"ח. הפעולה הזו מייצרת לחץ מכירה קבוע על הדולר ודוחפת את השקל למעלה, בלי קשר ישיר למה שקורה בניו יורק באותו רגע.
גורם נוסף וחשוב לא פחות הוא התנהגות הציבור הרחב. בשנים 2023-2024 ראינו נהירה המונית למסלולי S&P 500, שחשופים ב-100% לדולר. אולם בשנה האחרונה, המגמה התהפכה. התשואות הפנטסטיות של הבורסה בתל אביב, בשילוב עם תשואות חסר של המסלולים הדולריים (בגלל התחזקות השקל), גרמו למשקיעים רבים "לחזור הביתה". אנו רואים פדיונות במסלולי חו"ל ומעבר למסלולים כלליים או מוטי ישראל. תנועת המטוטלת הזו מקטינה את הביקוש לדולרים ומחזקת עוד יותר את המטבע המקומי.
אי אפשר לנתק את השקל מהקונטקסט הגלובלי. הדולר נחלש בעולם כולו כחלק ממדיניות מכוונת של ממשל טראמפ, ששואף להקטין את הגירעון המסחרי האמריקאי ולחזק את התעשייה המקומית. השקל אינו לבד במערכה הזו, הוא מתחזק בדומה למטבעות אחרים כמו האירו, הפורינט והזלוטי.
בזירה המקומית, ישנה אופטימיות גיאופוליטית שקשה להתעלם ממנה. הירידה בפרמיית הסיכון של ישראל (CDS) לרמות של טרום המלחמה, לצד עדכון תחזית הדירוג של S&P ליציבה, משדרים אמון מחודש במשק הישראלי. ישנם מומחים שאף טוענים כי השווקים מתחילים לתמחר תרחיש של קריסת המשטר באיראן, אירוע שישנה את המאזן הביטחוני במזרח התיכון מהיסוד ויהפוך את השקל לנכס אטרקטיבי עוד יותר.
למרות שהדולר ירד לרמות שפל של ארבע שנים, בנק ישראל יושב בינתיים על הגדר. הורדת הריבית האחרונה לא הצליחה לבלום את השקל, מה שמוכיח שוב שפערי ריביות מתונים אינם הגורם המכריע בשוק המט"ח הנוכחי. כל עוד הפגיעה ביצואנים נשארת בגבולות הסביר והאינפלציה מתמתנת בזכות הייבוא הזול, לבנק המרכזי אין תמריץ אמיתי להתערב באגרסיביות, בטח לא כשממשל ארה"ב רגיש למניפולציות מטבע.
לסיכום, אנו נמצאים בתקופה שבה הכוחות המניעים את שער החליפין משתנים. מי שבונה את תיק ההשקעות שלו רק על בסיס המתאם ההיסטורי עם וול סטריט, עלול למצוא את עצמו מופתע. השקל החזק הוא עובדה קיימת שנתמכת בכוחות כלכליים מבניים, ונדרש אירוע קיצוני כדי לשנות את הכיוון הזה בזמן הקרוב.