בישראל קשה למצוא חברה שמסמלת יותר את הצלחת התעשייה המקומית כמו תנובה. מהמותג שהתחיל כקואופרטיב חקלאי ועד לחברת המזון הגדולה במדינה, תנובה תמיד הייתה מזוהה עם המטבח הישראלי. כעת, החברה נמצאת על סף אחד המהלכים המשמעותיים בתולדותיה - הנפקה בבורסה, שאמורה להתבצע ברבעון הראשון של 2026. אבל הדרך לשם לא חלקה, והיא מעוררת לא מעט שאלות.
מאז כניסתו של גדי קוניא לתפקיד המנכ"ל, תנובה עברה שינוי דרמטי בגישה העסקית. המיקוד עבר לרווחיות מיידית - דרך העלאות מחירים, סגירת פעילויות מפסידות ושינויים במבנה הארגוני. התוצאות ניכרות: רווח נקי של כ-480 מיליון שקל ב-2024 ו-EBITDA של 1.2 מיליארד שקל.
בעלי המניות נהנים גם מדיבידנדים נדיבים - 2 מיליארד שקל חולקו מאז 2015, כולל חצי מיליארד שקל בתחילת השנה.
כמשקיע, אני יכול להבין את הגישה הזו - בסופו של דבר, חברה ציבורית נמדדת קודם כל בשורת הרווח. אבל כאן עולה השאלה: האם מדובר במהלך בר קיימא, או ב"סיבוב מהיר" לקראת ההנפקה?
לצד התוצאות הפיננסיות, החברה מתמודדת עם טלטלה ניהולית חריגה. שמונה בכירים עזבו את תנובה בחודשים האחרונים, בהם מנהלים ותיקים מאוד. התחושה היא שהחברה מקריבה את התרבות הארגונית שלה על מזבח ההכנות להנפקה.
בתור מי שמאמין שבטווח הארוך ערך של חברה נבנה גם על ידי יציבות ניהולית ושימור ידע, קשה להתעלם מהסיכון שטמון ביציאה המאסיבית הזו.
התמקדות ברווחיות בלבד יצרה גם עימותים מול שופרסל ואושר עד. חלק ממוצרי תנובה ירדו מהמדפים לאחר שהחברה סירבה להעניק הנחות נוספות. המאבק הזה, גם אם הוא נתפס כהחלטה אמיצה לשמור על רווחיות, עלה לנתח השוק של תנובה: ירידה ל-47% בלבד במחצית הראשונה של 2025.
מניסיוני כמשקיע, תחרות אגרסיבית מול הקמעונאים היא חרב פיפיות. בטווח הקצר היא אולי מחזקת את שורת הרווח, אבל בטווח הארוך היא עלולה לפגוע במותג ובקשר עם הצרכן.
אי אפשר לשכוח שתנובה הייתה אחת המטרות המרכזיות של המחאה החברתית ב-2011. העלאות המחירים מאז 2023, כולל התייקרות החמאה ב-4.45% במאי האחרון, מזכירות מה קרה אז. המשק הישראלי נמצא במצב רגיש - ואסטרטגיה של העלאת מחירים תוך חלוקת דיבידנדים עלולה להתפרש כניתוק מהציבור.
כמשקיע, זהו קו אדום שצריך לשים אליו לב. חברה שמאבדת את אמון הציבור יכולה למצוא את עצמה בבעיה גם אם המספרים הפיננסיים מבריקים.
תנובה בדרך להנפקה, ואין ספק שהמספרים מציירים תמונה חיובית. אבל מאחורי השורות החשבונאיות מסתתרות שאלות עמוקות יותר: האם המודל הנוכחי הוא תוצאה של אסטרטגיה ארוכת טווח, או שמדובר בניפוח רווחיות רגעי כדי להציג מצג מרשים למשקיעים?
כמשקיע אני מסתכל על המניה העתידית של תנובה בזהירות. היא עשויה להוות הזדמנות מעניינת, אך במקביל מסתתר בה סיכון ממשי של ניהול לטווח קצר, חיכוכים עם קמעונאים ופגיעה באמון הציבור.
כהשקעה פוטנציאלית, תנובה מדגימה היטב את המתח בין רווחיות מיידית לבניית ערך ארוך טווח. אם אתם מתכננים לקניות מניות בהנפקה או לשקול השקעות דומות, אני ממליץ לעצור ולשאול את עצמכם: האם החברה שבחרתם באמת בונה ערך לעשור קדימה - או רק מתכוננת לאירוע פיננסי קרוב?
