הדולר, המטבע החזק והיציב ביותר בעולם במשך עשרות שנים, נמצא בחודשים האחרונים במרכז דיון סוער. ירידה של כ-8% מתחילת השנה, לצד עלייה חדה במחירי הזהב והחשש הגובר מפיחות מתואם, מציפים מחדש את השאלה: האם הממשל האמריקאי בראשות דונלד טראמפ פועל באופן יזום להחלשת המטבע האמריקאי - או שמדובר בצירוף מקרים כלכלי ופוליטי שמוביל לאותה תוצאה?
באופן רשמי, ממשל טראמפ טוען שאין כל כוונה להחליש את הדולר. שר האוצר סקוט בסנט ואנשי הפד מדגישים שהדולר יישאר המטבע המרכזי בעולם - "בטוח, יציב ונזיל". אבל מאחורי הקלעים, רבים בשוק ההון סבורים אחרת.
הסיבה המרכזית לחשד היא מינויו של הכלכלן סטיבן מירן - האיש שעמד מאחורי "מדריך להרכבה מחדש של מערכת הסחר העולמית" - למועצת המושלים של הפדרל ריזרב. במסמך שפרסם טרם כהונתו, מירן הציג תוכנית בשם "הסכם מאר-א-לאגו", שמטרתה פיחות יזום של הדולר כדי לתקן את הגירעון המסחרי של ארה"ב.
על פי התוכנית, ארה"ב צריכה לפעול בשלבים. ראשית, להטיל מכסים על מדינות מתחרות כדי ליצור מנופי לחץ כלכליים. שנית, לחלק את המדינות לשלוש קבוצות - "ירוקות" (בעלות ברית), "צהובות" (ניטרליות) ו"אדומות" (יריבות). לבסוף, לקיים מו"מ בינלאומי לפיחות מוסכם של הדולר בתמורה לערבויות ביטחוניות.
מירן הכחיש שהממשל אימץ את הרעיונות הללו, אך המציאות מעלה סימני שאלה. בחודשים האחרונים טראמפ אכן הטיל מכסים על פלדה, אלומיניום ורכבים, ואף איים בהטלת מכסים גורפים על מרבית המדינות - בדיוק לפי סדר הפעולות שמירן תיאר. במקביל, הזהב זינק לשיא של 4,300 דולר לאונקיה, מה שמעיד על חשש גובר בקרב משקיעים מהיחלשות המטבע האמריקאי.
כאשר השווקים מריחים שינוי מגמה, הם פועלים מהר. משקיעים מוסדיים ובנקים מרכזיים ברחבי העולם מגבירים רכישות זהב ומפחיתים חשיפה לדולר. אפילו גופים גדולים כמו גולדמן סאקס עדכנו תחזיות כלפי מעלה - ומצפים למחיר זהב שיגיע ל-4,900 דולר עד סוף 2026.
מנכ"לים של קרנות השקעה, כמו בראד דאנקלי מ-Veratha Capital, מצהירים בפומבי שהם מקצים נתח גדול מהתיק לזהב - מתוך אמונה שהעולם מאבד אמון בדולר. מגמה כזו, גם אם תישאר פסיכולוגית בלבד, עלולה להאיץ את הפיחות בפועל.
חשוב להבין את ההקשר הפוליטי: טראמפ משתמש במכסים לא רק ככלי כלכלי, אלא גם כאמצעי תעמולה פנימי. העלאת מכסים נתפסת בעיני הבוחרים האמריקאים כהגנה על התעשייה המקומית, גם אם בפועל מדובר במס נוסף על הצרכנים.
האירוניה היא שהמכסים אינם באמת מייצרים מקומות עבודה - המפעלים כבר אוטומטיים, והשכר נמוך - אך הם כן תורמים להחלשת הדולר. ככל שהיבוא מתייקר, כך כוח הקנייה של המטבע נשחק, וארה"ב נהנית מעידוד ייצוא יחסי. מבחינה מאקרו כלכלית, זהו בדיוק הפיחות ש"מירן" חזה - גם אם לא הוכרז רשמית.
בנות בריתה של ארה"ב, כמו יפן וקוריאה, כבר חתמו על הסכמי מכסים מתואמים בתמורה להגנה ביטחונית - דפוס פעולה שמזכיר מאוד את "מודל מירן". ייתכן שלא מדובר במדיניות מוצהרת, אלא בתהליך אבולוציוני שבו השווקים עצמם מבצעים את הפיחות שוושינגטון אינה מודה בו בפה מלא.
אם החשש הזה ימשיך להתפשט, נראה מעבר הדרגתי של משקיעים לנכסים אלטרנטיביים כמו זהב, יואן או יורו. במקביל, התנודתיות בשוק המט"ח צפויה לעלות - תרחיש שמצריך ממשקיעים זהירות רבה בניהול חשיפה למטבע האמריקאי.
ארצות הברית אולי לא הכריזה רשמית על תוכנית להחלשת הדולר, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם. ירידת המטבע, עליית הזהב, מדיניות המכסים והרטוריקה הכלכלית - כולם מצביעים על תהליך שאולי החל במקרה, אך כעת מתפתח למגמה עולמית.
הדולר אולי יישאר המטבע המרכזי בעולם, אך מעמדו כמקלט בטוח כבר לא נראה יציב כפי שהיה. ומי שמשקיע בשווקים הגלובליים, צריך להבין - העולם הפיננסי נכנס לעידן חדש של חוסר ודאות מוניטרית.