היום העלתי לסטורי גרף שגרם לי לעצור ולחשוב. הוא הראה שבשלושים השנים האחרונות כוח הקנייה של הדולר האמריקאי נחתך בחצי - ובאותה תקופה, מדד S&P 500 עלה ב-888% אחרי התאמה לאינפלציה. זה גרף שמסכם בתמונה אחת את מה שאני מנסה ללמד כבר שנים:
מי שלא משקיע - מפסיד.
הפער הזה בין שחיקה לצמיחה הוא בדיוק הסיבה שבגללה אני משקיע את רוב הכסף שלי בשוק ההון, ולא משאיר אותו בעובר ושב.
רוב האנשים רואים את המספר בחשבון הבנק וחושבים שזה הערך האמיתי של הכסף שלהם. זה טעות קלאסית.
הערך הנומינלי הוא הסכום שכתוב לך בעובר ושב.
הערך הריאלי הוא מה שהכסף הזה שווה בפועל - כלומר כמה מוצרים, שירותים או דירות אתה יכול לקנות בו.
במילים פשוטות: לא משנה כמה כסף יש לך - משנה כמה הוא קונה.
אם ניקח תקופה של 30 שנה, שבה כוח הקנייה של הכסף ירד בכ-50%, זה אומר שכל שנה בממוצע האינפלציה שוחקת בערך 2.3% מהערך של הכסף. כלומר, אם השארת 100 אלף שקל בבנק, הכוח הקנייה שלהם עוד 30 שנה יהיה בערך 50 אלף שקל בלבד.
וזה עוד לפני דמי ניהול, עמלות או מסים.
עכשיו נסתכל על הצד השני של המשוואה: מדד S&P 500, שמייצג את 500 החברות הגדולות בארצות הברית, עלה באותה תקופה בכ-888% אחרי התאמה לאינפלציה.
זה אומר שתשואה ריאלית ממוצעת של כ-8% בשנה.
אם היית משקיע את אותם 100 אלף שקל במדד כזה, בערכים ריאליים היית עומד היום על קצת יותר ממיליון שקל. כלומר - אותו סכום כסף, אותה תקופה, אבל תוצאה שונה לחלוטין.
ההבדל היחיד הוא פעולה.
האחד בחר להשאיר את הכסף בבנק, והשני בחר לגרום לו לעבוד בשבילו.
האינפלציה מעלה מחירים - ומי שמוכר את המוצרים שהופכים יקרים יותר, הן החברות.
חברה טובה מגלגלת את עלויות הייצור אל הצרכן, ולכן גם כשהמחירים עולים - ההכנסות והרווחים עולים יחד איתם.
זו הסיבה שמניות נוטות לעלות לאורך זמן, גם כשהערך של המטבע נשחק. הן לא מושפעות רק מהמספרים בבנק, אלא מהערך האמיתי שהחברות יוצרות.
בניגוד למזומן ששוכב, מניות מייצגות חלק בבעלות על עסק חי וצומח. והעסקים האלה, בממוצע, צומחים מהר יותר מהאינפלציה.
הרבה אנשים חוששים מהשקעות בגלל התנודתיות - וזה לגמרי מובן. שוק המניות לא עולה בקו ישר, ולפעמים הוא גם יורד חזק. אבל מה שאנשים שוכחים, זה שגם לא להשקיע זה סיכון.
כשאתה שומר את הכסף בעובר ושב, אתה לוקח את הסיכון הבטוח ביותר שיש - הסיכון שהכסף שלך יאבד ערך.
למעשה, מי שלא משקיע, מפסיד כל יום קצת. זו לא שאלה של אם, אלא רק של כמה.
ככל שמתחילים מוקדם יותר, האפקט של ריבית דריבית עובד חזק יותר (תראו את הרילס שהעלתי על ריבית דריבית).
100 אלף שקל שצומחים ב-8% ריאלי בשנה הופכים תוך 30 שנה למיליון שקל. אבל אם תתחיל 10 שנים מאוחר יותר, תצטרך להשקיע כמעט פי שניים כדי להגיע לאותה תוצאה.
זו המשמעות של זמן. וזה גם ההבדל בין מי שכספו עובד בשבילו - למי שעובד כל החיים בשביל הכסף.
להשקיע לא אומר לקחת סיכונים מיותרים. זה אומר להבין את הסיכונים ולנהל אותם נכון.
להחזיק קרן חירום נזילה בצד, לפזר את ההשקעות, להיצמד למדדים רחבים ולתכנן לטווח ארוך - זו הדרך הבטוחה ביותר לצמיחה יציבה לאורך זמן.
זה לא משחק של מזל, זה משחק של סבלנות.
האינפלציה לא שואלת אם נוח לך - היא פשוט ממשיכה לעבוד. בכל שנה הכסף שלך קונה קצת פחות.
הדרך היחידה לנצח את זה היא לגרום לו לעבוד בחזרה.
במקום לפחד מהשוק, תלמד אותו. תבין מה אתה קונה, תשקיע בעקביות, ואל תיבהל מתנודות.
כי מי שמחכה שהזמן יהיה "נכון" להשקעה - שוכח שהזמן עצמו הוא ההשקעה הכי חשובה שיש.
