שוק כרטיסי האשראי בישראל עבר השנה טלטלה משמעותית עם השלמת העסקה למכירת השליטה בכאל. לכאורה, מדובר בצעד שהיה אמור להגביר את התחרות מול הבנקים - אך בפועל, הבעלות החדשה מעלה יותר סימני שאלה מאשר תשובות.
ננסה להבין מה השתנה, מי מרוויח, ומה זה אומר על התחרות בענף הפיננסים.
דירקטוריון בנק דיסקונט הכריע למכור את השליטה בכאל (72%) לקבוצת יוניון-הראל בתמורה ל-2.7 מיליארד שקל, לפי שווי חברה של 3.75 מיליארד שקל. ההצעה גברה על הצעתו הגבוהה יותר של מוטי בן משה ואף על עניין שהפגינה קרן ההשקעות סנטרברידג'.
כתוצאה מהעסקה, כאל עוברת לשליטת שניים מהטייקונים הבולטים במשק - ג'ורג' חורש, בעל השליטה ביוניון, ויאיר המבורגר, בעל השליטה בהראל השקעות.
ייתכן שגם צדיק בינו, המחזיק כיום ב-28% מהמניות, יישאר חלק מהחברה.
הרציונל מאחורי הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים היה ברור: ליצור תחרות על משקי הבית והעסקים הקטנים. אלא שכאשר החברות נמכרות לגורמים עסקיים גדולים, עם קשרים הדוקים לבנקים ולשוק ההון, עולה השאלה האם בכלל תתפתח כאן תחרות אמיתית.
בפועל, כאל גובה כיום את הריביות הגבוהות ביותר בענף (כ-11.5% בממוצע ללקוחות פרטיים), והיא לא הובילה בשנים האחרונות מהלכים תחרותיים יוצאי דופן.
מכאן נובעת דאגה כי המעבר לשליטת חורש והמבורגר לא ישנה את התמונה, ואף עלול להעמיק את הריכוזיות.
הן יוניון והן הראל מחזיקות בעסקים ענפים ומגוונים, שחלקם תלויים במערכת הבנקאית. יוניון שולטת בתחום הרכב, התשתיות והקמעונאות, ובבעלותה גם נתח גדול בסופר פארם. הראל היא מהגופים המוסדיים הגדולים במשק ומחזיקה פעילות ענפה בתחום האשראי והנדל"ן.
הקשרים הענפים עם הבנקים מעלים חשש מניגודי עניינים: כיצד תוכל כאל להתחרות במערכת שמספקת לבעליה מימון ושותפויות עסקיות?
במילים אחרות, השאלה היא לא רק מי קונה את כאל, אלא עד כמה הבעלים החדשים באמת יאפשרו לה להתחרות בבנקים.
כאל מפעילה מועדוני לקוחות עם רשתות כמו שופרסל וקרפור, בעוד שסופר פארם - שבבעלות חלקית של יוניון - מפעילה מועדון מתחרה יחד עם ישראכרט. מצב זה יוצר מתח מובנה במערכת המועדונים, שעלול להוביל לשינויים אסטרטגיים. ייתכן ששופרסל או רשתות אחרות יחפשו שותפויות חדשות אם יחושו פגיעה באינטרסים שלהן.
כעת, האחריות על אישור העסקה עוברת לידי בנק ישראל ורשות התחרות. השאלה המרכזית: האם הרגולטורים יראו במהלך זה מהלך שמחזק את הריכוזיות ומחליש את התחרות, או שמא יסתפקו במתווה שלפיו הראל תהיה שחקן משני בלבד בדירקטוריון.
במקביל, גם הבנק הבינלאומי, המחזיק ב-28% ממניות כאל, יצטרך להחליט אם למכור את חלקו או להישאר שותף. החלטה זו עשויה להשפיע על מבנה השליטה ועל מידת הגמישות העסקית של החברה בעתיד.
הצרכנים הישראלים, שקיוו לראות ירידה בריביות והרחבת היצע המוצרים הפיננסיים, לא צפויים להרגיש שינוי דרמטי ביום שאחרי העסקה. למעשה, ייתכן שהבעלות החדשה תתמקד בשמירה על הרווחיות הגבוהה של כאל, ולא בפריצת גבולות תחרותיים.
הנקודה המכרעת תהיה יכולת הפיקוח של הרגולטורים - האם יצליחו לכוון את השוק ליותר תחרותיות, או שהמהלך יהפוך לעוד פרק בסיפור ההתרכזות של ענף הפיננסים בידי קומץ בעלי הון.
