החלטת הריבית של בנק ישראל אתמול הצליחה לטלטל את התחזיות של מרבית הכלכלנים בשוק. בניגוד לקונצנזוס שהעריך המתנה עד פברואר, הוועדה המוניטרית בחרה להפחית את הריבית פעם שנייה ברציפות לרמה של 4%.
המהלך הזה הוא הצהרת כוונות ברורה לגבי ביטחון הבנק המרכזי בהתמתנות האינפלציה ובצורך לתמוך בפעילות הכלכלית.
אני רואה כאן רגע מכונן שבו הבנק המרכזי עובר ממגננה למתקפה, תוך שהוא מהמר בזהירות על יציבות הפסקת האש ועל עוצמתו של השקל.
עבור מאות אלפי משפחות בישראל, השאלה הראשונה שעולה עם הורדת הריבית היא מה קורה בשורת ההחזר החודשי. חשוב להבין שלא מדובר במהפכה שתשנה את מאזן הכוחות המשפחתי בן לילה, אלא בהמשך של מגמה מבורכת.
הורדת הריבית ברבע אחוז מתרגמת להוזלה של עשרות שקלים בודדים ברכיבי הפריים של המשכנתא.
כך למשל, משכנתא ממוצעת של 450 אלף שקל במסלול פריים ל-25 שנה תוזל בכ-68 שקל בחודש. אמנם מדובר בסכום צנוע, אך כשהוא מצטבר להורדה הקודמת ולירידה הצפויה של הריבית לרמה של 3.5% עד סוף 2026, אנחנו מתחילים לראות הקלה מצטברת משמעותית עבור אלו שחשו עליות של מעל אלף שקל בהחזרים בשנים האחרונות.
אחד המניעים הנסתרים מאחורי ההחלטה המפתיעה הוא ללא ספק שער החליפין. השקל המשיך להפגין עוצמה יוצאת דופן ונסחר ברמה של 3.15 שקלים מול הדולר ערב ההחלטה.
שקל חזק הוא כלי מצוין לריסון אינפלציה, אך הוא עלול להפוך למשקולת על רווחיות הייצוא והצמיחה. בנק ישראל אמנם מצהיר שאין לו "נקודת התערבות" מוצהרת בשוק המט"ח, אך הורדת הריבית היא למעשה התערבות עקיפה שנועדה לצנן מעט את הלהט של השקל.
הנגיד אמיר ירון הבהיר כי הפוקוס נותר על יציבות המחירים, אך קשה להתעלם מכך שהייסוף המהיר של המטבע המקומי העניק לבנק את "ההכשר" המוניטרי לבצע את ההפחתה הנוכחית.
מעבר לריבית, הנגיד שלח מסרים חדים לממשלה בנוגע לניהול הכלכלי של המשק. הוא מתח ביקורת על צעדים פופוליסטיים כמו העלאת הפטור ממע"מ על חבילות מחו"ל ל-150 דולר, בטענה שהדבר מייצר עיוותים ועלול לפגוע בעסקים מקומיים בטווח הבינוני.
לשיטתו, המאבק ביוקר המחיה חייב לעבור דרך שינויי עומק תשתיתיים, הסרת חסמי ייבוא והפחתת ריכוזיות, ולא דרך פלסטרים זמניים.
במקביל, המתיחות בין מערכת הביטחון למשרד האוצר מדאיגה את הבנק המרכזי. הנגיד הדגיש את החשיבות הקריטית של עמידה במסגרת התקציבית וביעד הגירעון של 3.9%. המסר ברור: הכלכלה צריכה ביטחון, אבל הביטחון זקוק לכלכלה חזקה כדי להתקיים. פריצה של מסגרות התקציב כעת, כשישנה אי ודאות לגבי הכנסות המדינה ועלויות המלחמה, עלולה לסכן את יציבות המשק ואת היכולת להמשיך בתוואי הורדת הריבית.
למרות הורדת הריבית, בבנק ישראל לא מביעים דאגה עמוקה מההאטה בשוק הנדל"ן. הנגיד רואה בירידת מחירי הדירות בשיעור של 2.6% התאמה הכרחית של השוק לתנאים החדשים, ומציין לטובה את רמת התחלות הבנייה הגבוהה.
עם זאת, שוק העבודה ממשיך לספק נתונים סותרים. מצד אחד ישנה הקלה מסוימת במגבלות ההיצע עם חזרת המילואימניקים, אך מצד שני חטיבת המחקר מזהירה כי מספר העובדים בטווח הארוך יישאר נמוך מהמגמה של טרום המלחמה בשל פציעות, הגירה שלילית והמשך שירות מילואים פעיל.
לסיכום, בנק ישראל מהמר על תרחיש אופטימי של צמיחה חזקה בשנתיים הקרובות, אך הוא עושה זאת תוך עין פקוחה על הסיכונים הגאו פוליטיים והפיסקאליים. המסר לציבור הוא שהריבית אמנם בדרכה למטה, אך התוואי יהיה זהיר והדרגתי.
זהו זמן לניהול פיננסי מושכל - לנצל את ההקלה הקטנה בהחזרים כדי לייצב את התקציב המשפחתי, ולהישאר ערניים לשינויים בשווקים, שכן הדרך ליציבות מלאה עדיין רצופה באתגרים.