בנק לאומי פרץ לאחרונה דרך חדשה בזירת החיסכון וההשקעות, כשהשיק פיקדון ייחודי שמבוסס על ביצועי מדד ה-S&P 500 האמריקאי. מדובר בצעד שמעורר הדים לא רק בקרב הציבור הרחב, אלא גם בקרב מנהלי קרנות הנאמנות והרגולטור, שנדרשים להתמודד עם שאלה לא פשוטה: האם הבנקים חוצים כאן קווים אדומים, או שמדובר בהתפתחות טבעית של השוק?
כדי להבין את משמעות המהלך, נבחן מה בדיוק מציע המוצר, מה היתרונות והחסרונות שלו לעומת קרנות הנאמנות הקיימות, ואילו שאלות רגולטוריות וכלכליות הוא מעלה.
הפיקדון החדש הוא מוצר דולרי המוצמד ישירות לביצועי מדד S&P 500 - המדד הרחב והמשמעותי ביותר בארה"ב. בניגוד ל"פיקדונות מובנים" שהוצעו בעבר לתקופות של שנתיים עם מגבלות תשואה, כאן מוצעת נזילות יומית וחשיפה מלאה למדד.
כלומר, הלקוח מקבל את תשואת המדד במלואה, ללא דמי ניהול או עמלות שגופים מוסדיים וקרנות גובים. בכך, הבנק למעשה מציע חלופה פשוטה וברורה למכשירי ההשקעה הפאסיביים.
עם זאת, יש תנאים: ההשקעה אפשרית רק ללקוחות שמנהלים חשבון ניירות ערך עם יתרה של מעל 100 אלף שקל, והסכום המינימלי להשקעה הוא 5,000 דולר. בנוסף, כל ההשקעה היא בדולרים - כלומר, החשיפה למט"ח היא מלאה, עם כל המשמעויות הנלוות.
כאן טמון הבדל מהותי. בעוד פיקדונות בנקאיים רגילים ממוסים ב-15% מס נומינלי על הריבית, הפיקדון החדש ממוסה במס רווחי הון של 25% ריאלי - בדיוק כמו קרנות סל או קרנות נאמנות. זה מציב אותו על אותו מגרש מס, ומחזק את תחושת "קרן נאמנות בתחפושת" שמנהלי הקרנות טוענים נגדה.
לאומי מציע מוצר שיכול לכרסם באופן ישיר בהכנסות קרנות הנאמנות, ובעיקר באפיקי ההשקעה הפאסיביים. קרנות ה-S&P 500 הן מהפופולריות בישראל, עם נכסים בהיקף של כ-78 מיליארד שקל - כרבע מכלל תעשיית הקרנות המחקות והסל.
לשם השוואה, ב-2022 הן ניהלו רק 11.5 מיליארד שקל.
הגידול הדרמטי משקף את תנועת הציבור אל עבר השקעות זולות ופשוטות. אבל כעת, כשהבנק מציע מוצר מקביל - ללא דמי ניהול, בנזילות יומית ובמנגנון מוכר ללקוחות - קרנות רבות מוצאות את עצמן מאוימות ישירות.
מאז רפורמת בכר (2005), נאסר על בנקים לנהל קרנות נאמנות במטרה לשבור את הריכוזיות ולאפשר תחרות הוגנת. מהלך לאומי חוצה את הגבול הזה?
לפי איגוד מנהלי קרנות הנאמנות - כן. לטענתם, מדובר במוצר שפוגע בשוק החופשי, משום שהוא עוקף את הכללים הקיימים ומאפשר לבנק ליהנות מהכנסות צדדיות נוספות - כמו השקעת כספי הפיקדונות באפיקים סולידיים והמרות מט"ח - בלי להעביר את הרווחים ללקוחות, כפי שמחויבות קרנות הנאמנות.
כעת, הכדור בידיים של הרשות לניירות ערך ושל הפיקוח על הבנקים, שיצטרכו להכריע האם מדובר בפיקדון לגיטימי או במכשיר פיננסי שחורג מהסמכויות.
מהצד של המשקיע, המוצר הזה מעניין מאוד:
בעיניי, זו דוגמה מצוינת לחדשנות פיננסית, אבל גם לסיכון הטמון בריכוזיות הבנקאית בישראל. אם הרגולטור לא יגדיר גבולות ברורים, אנחנו עלולים לראות מצב שבו הבנקים שוב מתקרבים לעמדות כוח מוגזמות בשוק החיסכון.
פיקדון ה-S&P 500 של בנק לאומי מסמן שינוי כיוון משמעותי במאבק על כספי הציבור. מצד אחד, הוא מייצר תחרות ראויה מול קרנות הנאמנות ונותן לציבור אלטרנטיבה פשוטה וזולה. מצד שני, הוא מערער על עקרונות התחרות שנקבעו מאז רפורמת בכר ועלול לחזק עוד יותר את כוחם של הבנקים.
השאלה הגדולה היא כיצד יגיב הרגולטור - האם יבלום את המהלך, או שיאפשר לו להפוך לסטנדרט חדש שגם בנקים אחרים יאמצו.
בינתיים, עבור המשקיעים - מדובר בעוד אפשרות שכדאי לשקול, במיוחד עבור מי שמבקש חשיפה ישירה למדד האמריקאי, אך מבין היטב את סיכוני המט"ח ואת מבנה המוצר.
