החלטת הבנק הפדרלי בארה"ב להוריד את הריבית ברבע נקודת אחוז, ל-4.25%, הייתה צפויה - אך המשמעות שלה חורגת הרבה מעבר למספרים. מדובר בצעד ראשון של הורדה מאז דצמבר 2024, שנעשה על רקע מתקפה פוליטית חריגה מצד נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. למרות שההחלטה תואמת את תחזיות השוק, היא הציפה שוב את המתח בין העצמאות של הבנק המרכזי לבין הלחץ הפוליטי שמופעל עליו.
הפד צופה עוד שתי הורדות עד סוף השנה, כך שהריבית צפויה להגיע ל-3.75%. מדובר ברמה גבוהה בהשוואה לעשורים האחרונים, אך נמוכה בהרבה מהשיא של 5.5% שנרשם ב-2023 לאחר מסע העלאות ריבית אגרסיבי לבלימת אינפלציה שהתפרצה בעקבות הקורונה.השוק הגיב באמביוולנטיות: מדד דאו ג’ונס עלה ב-0.6%, אך ה-S&P והנאסד"ק דווקא ירדו. התשואות על אג"ח ממשלתיות טיפסו, והדולר התחזק לאחרונה מול סל המטבעות המרכזיים. התמונה הזו מצביעה על כך שהמשקיעים לא רואים בהחלטה התחלה של מסלול הורדות ברור, אלא מהלך זהיר שנועד לשמור על איזון.
המשמעות האמיתית של ההחלטה טמונה במסר שיו"ר הפד, ג’רום פאואל, שידר במסיבת העיתונאים. הוא הדגיש כי לא הייתה תמיכה רחבה בהורדת ריבית חדה של חצי אחוז – כפי שטראמפ דרש בגלוי. מבחינת פאואל, ההורדה הנוכחית היא "ניהול סיכונים", לא שינוי כיוון מהותי במדיניות.באופן זה, פאואל הצליח להגן על עצמאות הפד ולהבהיר כי המדיניות המוניטרית לא מוכתבת מהבית הלבן. זהו מהלך שמציב גבולות ברורים בין הכלכלה לפוליטיקה, גם אם בטווח הקצר טראמפ ינסה למסגר את ההחלטה כהישג שלו.
הפד העלה את תחזית האינפלציה שלו: מדד ה-PCE צפוי לעמוד על 3.1% השנה ו-2.6% בשנה הבאה – גבוה מהתחזיות ביוני. לפי ההערכות, אינפלציית הליבה לא תחזור ליעד של 2% לפני 2027. המשמעות היא שהבנק מודע לכך שהאינפלציה האמריקאית עקשנית יותר מהצפוי, בין היתר בגלל מכסי היבוא שטראמפ מקדם.מכאן גם נובעת הזהירות של פאואל: הורדת ריבית מואצת עלולה להאיץ את האינפלציה מחדש ולפגוע באמון השווקים.
מאז כהונתו של ריצ’רד ניקסון לא נראה נשיא אמריקאי שמפעיל לחץ כה ישיר על הבנק המרכזי. טראמפ לא מסתפק בהצהרות פומביות - הוא ממנה אנשים נאמנים למועצת הנגידים, כמו סטיבן מירן, שמיהר להצביע בעד הורדה חדה יותר מהרצוי מבחינת ההנהגה המקצועית.
מעבר לכך, טראמפ אף ניסה להביא לפיטוריה של ליסה קוק, אחת מחברות המועצה, מהלך שנבלם על ידי בתי המשפט. בכך הוא מנסה לשנות את מאזן הכוחות בתוך הפד, כך שיהיה כפוף יותר לרצונו. מדובר במתקפה ישירה על אחד מהמוסדות החשובים ביותר של הדמוקרטיה הכלכלית בארה"ב.
ארה"ב היא הכלכלה הגדולה בעולם, והפד הוא זה שקובע את כיוון המדיניות המוניטרית הגלובלי. כל החלטה בוושינגטון משפיעה על שוקי האג"ח, המט"ח והמניות ברחבי העולם.
התערבות פוליטית חריפה מדי עלולה לערער את אמון המשקיעים, לפגוע בדולר ולהאיץ יציאת הון מארה"ב - תרחישים שכבר ראינו במדינות כמו טורקיה וארגנטינה, שם העצמאות של הבנק המרכזי נרמסה.
פאואל מחזיק עדיין במושכות, אך כהונתו מסתיימת במאי 2026. השאלה הגדולה היא מי יחליף אותו, ועד כמה יצליח טראמפ להשפיע על ההרכב של מועצת הנגידים.
אם הבנק המרכזי יאבד את עצמאותו, המחיר עלול להיות כבד: אמון המשקיעים יתערער, האינפלציה עלולה להרים ראש, והדולר ייחלש. מנגד, אם הפד יצליח לשמור על גבולות ברורים מול הפוליטיקה, הוא ימשיך להיות עוגן של יציבות בשוק גלובלי שמתנהל בתקופה של חוסר ודאות.
