05 Jan
05Jan

דוחות התשואות לשנת 2025 שיתחילו לנחות בתיבות הדואר שלכם בחודשים הקרובים עשויים לעורר אצל רבים מכם תחושת תסכול קשה. בעוד שהבורסה בתל אביב חגגה שנה פנטסטית עם זינוק של מעל חמישים אחוזים, משקיעים רבים שבחרו במסלולים "עוקבי מדדים" גילו לתדהמתם שהם נותרו עם תשואה חד-ספרתית מביכה.

המקרה של חוסכים שהיו בטוחים שהכסף שלהם נמצא "על ישראל" וגילו חשיפה של עשרות אחוזים למט"ח ולחו"ל הוא לא מקרה בודד, אלא תוצאה ישירה של רפורמה רגולטורית שהתיימרה לעשות סדר, אך בפועל יצרה כאוס וערפל בקרב ציבור החוסכים.

הכוונה הטובה שהפכה למכשול

לפני כשנה וחצי הנהיגה רשות שוק ההון את "רפורמת המסלולים". המטרה הייתה לייצר סטנדרט אחיד ושמות גנריים למסלולי החיסכון השונים - פנסיה, גמל והשתלמות - כדי לאפשר לחוסך להשוות בין הגופים בקלות רבה יותר.

במקום עשרות מסלולים עם שמות מורכבים, קיבלנו קטגוריות כמו "עוקב מדדים גמיש" או "משולב סחיר".

אלא שהשמות הללו הם רק עטיפה, ובתוכה כל גוף מנהל מדיניות השקעה שונה לחלוטין. הבעיה היא שחוסר השקיפות הזה מונע מהמשקיע הממוצע להבין איפה הכסף שלו באמת נמצא, ומהי רמת החשיפה שלו לנכסים בארץ לעומת חו"ל, או למניות לעומת איגרות חוב.

פערי תשואה דמיוניים תחת אותו השם

כשצוללים לנתונים, רואים עד כמה הבלבול הזה עלה ביוקר. בתוך אותה קטגוריה של "עוקב מדדים גמיש", ניתן למצוא גוף אחד שהניב תשואה של קרוב לחמישים אחוזים, ולצידו גופים אחרים שסיימו את השנה עם תשואה אפסית או אפילו שלילית.

איך זה ייתכן? התשובה נעוצה בפרשנות של מנהל ההשקעות לשם הגנרי. גוף אחד בחר להיחשף כמעט ב-100% למניות בישראל ונהנה מהראלי המקומי, בעוד גוף אחר באותו מסלול בדיוק בחר להיחשף למדדי אג"ח גלובליים ולמט"ח.

שנת 2025 הייתה שנה של קצוות. השקל התחזק מול הדולר באופן משמעותי, מה שחתך את התשואות של כל מי שהיה חשוף למט"ח.

במקביל, הבורסה הישראלית הציגה ביצועי יתר מרשימים מול העולם. מי שחשב שהוא נמצא במסלול מנייתי אך לא ידע שהמנהל שלו בחר לגדר או לא לגדר את המטבע, או להסיט כספים לאג"ח בחו"ל, מצא את עצמו בעמדת נחיתות קשה מול השוק.

למעשה, תחת אותה כותרת אין "השוואה של תפוחים לתפוחים", אלא השוואה בין אסטרטגיות השקעה שונות לחלוטין שמתחבאות תחת שם אחיד.

האחריות עוברת לידיים שלכם

הלקח המרכזי מהמצב הזה הוא שכבר אי אפשר להסתמך על שם המסלול בלבד. רשות שוק ההון ניסתה להילחם ב"אופנות חולפות" כמו המרדף אחרי הנאסד"ק או ה-S&P 500, וחייבה את הגופים לפזר השקעות בין מדדים שונים.

אך במקום לייצר יציבות, היא העבירה את כוח ההכרעה הנסתר לידי מנהלי ההשקעות, מבלי שהחוסך תמיד מודע לשינויים הללו.

כיום, חובה על כל חוסך לבדוק באתר החברה המנהלת את מדיניות ההשקעה המדויקת של הקופה שלו.

כיועץ פיננסי, אני רואה ברפורמה הזו החמצה. היכולת של הלקוח להשוות ולהחליט לאן להיחשף הפכה למשימה בלשית שדורשת הבנה מעמיקה בנכסים סחירים ולא סחירים, בחשיפות מטבע ובסוגי מדדים.

השוק הפך לתזזיתי פחות בשמות המסלולים, אך לפעמים התוכן שלהם משתנה מבלי שהחוסך יבין את ההשלכות על התשואה הסופית שלו.

בסופו של יום, אלו הכספים שלכם לטווח ארוך, והפער בין שבעה אחוזים לחמישים אחוזים בתוך שנה אחת הוא פער שמשנה חיים בגיל הפרישה. אל תשאירו את זה ליד המקרה או לשם גנרי באתר.