אנחנו עומדים בפתחה של רעידת אדמה חיובית בעולם החיסכון הישראלי, כזו שיכולה לשנות את האופן שבו אנחנו מנהלים את הכסף הפנוי שלנו. בחודשים האחרונים הכותרות הכלכליות עסקו לא מעט ב"ועדת הארביטראז'", שם קצת אפור שמאחוריו מסתתרת רפורמה דרמטית שתכליתה ליצור אחידות במוצרי החיסכון.
כעת, נראה שאחת המחלוקות הגדולות ביותר בדרך לרפורמה הזו הוכרעה, וההכרעה הזו נוגעת ישירות לחשבון הבנק של כל אחד ואחת מאיתנו.
הבנקים, השחקנים החזקים ביותר במגרש הפיננסי, צפויים לקבל את המושכות ולהציע לציבור את "חשבון ההשקעות האחוד" כבר מיום ההשקה.
כדי להבין את גודל הבשורה, צריך קודם כל להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "חשבון השקעות אחוד".
החזון הוא ליצור פלטפורמה אחת שמרכזת את כל אפיקי החיסכון שלנו לטווח הקצר והבינוני.
תחשבו על מקום אחד שבו נמצאות קרנות הנאמנות שלכם, פוליסות החיסכון וקופות הגמל להשקעה.
המטרה היא לפשט את עולם ההשקעות הסבוך ולהפוך אותו לנגיש ושקוף יותר. עד לאחרונה, ההערכות בשוק היו שהבנקים יישארו מחוץ לתמונה בשלב הראשון, כדי לתת יתרון תחרותי לבתי ההשקעות ולחברי הבורסה שאינם בנקים.
ההיגיון היה ברור והוא רצון לייצר תחרות אמיתית מול הגופים ששולטים כיום ביד רמה בכשבעים וחמישה אחוזים מחשבונות המסחר בישראל.
אני סבור שהשינוי בגישה, שמאפשר לבנקים להציע את החשבון החדש כבר מהיום הראשון, הוא ניצחון של הפרקטיקה על פני התיאוריה. יש כאן דילמה אמיתית בין הרצון לעודד תחרות ולהחליש את הריכוזיות של הבנקים, לבין הרצון שהרפורמה הזו אכן תצליח ותגיע לציבור הרחב.
המתנגדים למהלך טענו בצדק מסוים שאם ניתן לבנקים להציע את אותו חשבון השקעות, אנחנו למעשה מעניקים להם דריסת רגל במוצרים שעד היום היו נחלתם הבלעדית של חברות הביטוח ובתי ההשקעות, כמו פוליסות חיסכון וקופות גמל להשקעה.
החשש הוא שהבנקים פשוט "יבלעו" גם את נתח השוק הזה.
עם זאת, כמביט על השוק בעיניים ריאליות, אני מבין שההחלטה להכניס את הבנקים נובעת מהבנה פשוטה של התנהגות הצרכנים. רוב הציבור הישראלי נמצא בבנקים.
הכסף הגדול, או ליתר דיוק החסכונות של משקי הבית, יושבים בחשבונות העו"ש ובפיקדונות הבנקאיים. אם היינו משאירים את הבנקים מחוץ לרפורמה, סביר להניח שרוב הציבור לא היה טורח להעביר את כספו לפלטפורמות חיצוניות, והמהפכה הייתה נשארת נחלתם של מביני עניין בלבד.
כדי שהרפורמה תהיה אפקטיבית ותייצר אימפקט משמעותי על הכיס של הציבור הרחב, הבנקים חייבים להיות חלק מהמשחק.
מעבר לשאלת הפלטפורמה, הרפורמה הזו טומנת בחובה בשורה אדירה למשקיעים לטווח ארוך, נושא שקרוב מאוד לליבי.
אחת הבעיות הקשות כיום בניהול תיק השקעות עצמאי היא "אירוע המס". בכל פעם שאנחנו רוצים למכור קרן נאמנות אחת ולעבור לאחרת, אנחנו נדרשים לשלם מס רווחי הון של עשרים וחמישה אחוזים על הרווח שנצבר.
התשלום הזה פוגע דרמטית באפקט הריבית דריבית וביכולת שלנו להגדיל את ההון לאורך זמן.
במסגרת הרפורמה המתגבשת, החוסכים בקרנות הנאמנות יוכלו לעבור בין מוצרים שונים בתוך החשבון האחוד ללא אירוע מס. המשמעות היא שהכסף ברוטו ממשיך לעבוד עבורנו ולצבור תשואה על תשואה, וזהו יתרון עצום שהיה שמור עד כה רק למוצרים פנסיוניים או לפוליסות חיסכון סגורות.
זהו צעד שמשווה את התנאים והופך את ההשקעה בשוק ההון ליעילה הרבה יותר עבור המשקיע המתוחכם והפשוט כאחד.
מנגד, צריך לזכור שאין מתנות חינם. כחלק מהשוואת התנאים, הטבת המס הייחודית של קופות הגמל להשקעה, המאפשרת פטור ממס במשיכה כקצבה לאחר גיל שישים, צפויה להצטמצם ולהתחלק בין כלל המוצרים. בעיניי, עבור רוב הציבור שלא מגיע לתקרות ההפקדה הגבוהות, היתרון של דחיית המס השוטפת עולה על צמצום ההטבה העתידית לקצבה.
הדרך לחקיקה עוד ארוכה
חשוב לזכור שאנחנו עדיין לא שם. לאחר פרסום המסקנות הסופיות בימים הקרובים, הרפורמה תעבור למגרש הפוליטי והחקיקתי. מכיוון שהיא לא נכללה בחוק ההסדרים, היא צפויה לעבור הליך חקיקה נפרד ומורכב.
כוחות רבים ינסו להפעיל לחץ כדי לשפר עמדות, שכן מדובר על שוק שמנהל קרוב לטריליון שקלים.
ככלכלן המלווה משקיעים בדרך לעצמאות פיננסית, אני אמשיך לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות.
המטרה שלנו היא תמיד אחת: למקסם את התשואה, למזער את העלויות והמיסים, ולנצל כל שינוי רגולטורי לטובת הצמיחה הכלכלית שלנו.
הכניסה של הבנקים לתמונה אולי נראית טכנית, אבל היא עשויה להיות המפתח שהופך את השקעות ההון לנחלת הכלל.