פתיחתה של שנת 2026 מציבה בפנינו, המשקיעים, מציאות כלכלית שונה מכל מה שהכרנו. אם בעבר התמקדנו בניתוח דוחות כספיים או בניסיון לחזות את תוואי הריבית על בסיס נתוני מאקרו, הרי שהיום המשתנה הקריטי ביותר במשוואה הוא הפוליטיקה האמריקאית, או ליתר דיוק - הגחמות של הנשיא דונלד טראמפ בכהונתו השנייה.
הנשיא מקדם סדרת מהלכים תזזיתית שנועדה לטפל ביוקר המחיה, אך בפועל היא מערערת את היסודות המוסדיים של הכלכלה הגדולה בעולם. האתגר הגדול שלנו כעת הוא להבחין בין רעש פופוליסטי לבין שינויים מבניים שישפיעו על הכסף שלנו בטווח הארוך.
החזית המסוכנת ביותר שנפתחה לאחרונה היא מול הפדרל ריזרב. הבנק המרכזי האמריקאי, שנחשב למעוז היציבות והאמינות הפיננסית העולמית, נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים.
טראמפ פועל בעקביות לערעור עצמאות הפד, החל מלחצים פומביים להורדת ריבית ועד לאיומים ישירים על כיסאו של היו"ר ג'רום פאוול.
שיא חדש נרשם השבוע כאשר משרד המשפטים פתח בחקירה פלילית נגד פאוול בנוגע לחריגות תקציב בשיפוץ מבני הפד. למרות שהנשיא מתנער מאחריות ישירה, המסר לשווקים ברור ומבהיל: העצמאות המוניטרית בסכנה.
ההשלכות הכלכליות של מהלך כזה עלולות להיות הרסניות. תפיסת הריבית ככלי פוליטי להורדת יוקר המחיה, תוך התעלמות מסיכוני האינפלציה, עלולה להוביל לזינוק בתשואות האג"ח האמריקאיות ולפגיעה נוספת בדולר, שכבר נחלש בכ-9% בשנה האחרונה. במצב כזה, אני חושב שצריך לשקול ברצינות את הקטנת החשיפה הדולרית בתיקים ואת צמצום ההחזקה באג"ח ממשלתיות ארוכות של ארה"ב.
ההתערבות הממשלתית לא עוצרת בבנק המרכזי וזולגת גם לסקטור הפיננסי הפרטי. הצהרת טראמפ על כוונה להגביל את הריבית בכרטיסי האשראי ל-10% בלבד, בעוד שהממוצע בשוק עומד על כ-25%, שלחה את מניות הבנקים וחברות האשראי לירידות חדות.
אמנם הסיכוי שהצעה כזו תעבור במלואה הוא נמוך, אך היא מייצרת סיכון רגולטורי שלא ניתן להתעלם ממנו. במקביל, הניסיון למנוע ממשקיעים מוסדיים לרכוש בתים פרטיים פגע במניות ה-REIT למגורים.
הטענה שהמוסדיים הם האשמים ביוקר הדיור היא פשטנית, שכן הם מחזיקים בנתח שוק זעיר. הבעיה האמיתית היא מחסור בהיצע, והפתרונות של הממשל - כמו לחץ מלאכותי להורדת ריבית המשכנתאות - עלולים דווקא לתדלק את הביקושים ולהחריף את עליית המחירים.
בזירה הגיאופוליטית, המדיניות האגרסיבית של טראמפ מייצרת תנודתיות בטווח הקצר אך פוטנציאל אדיר בטווח הארוך, במיוחד בסקטור האנרגיה. המהלכים הצבאיים מול ונצואלה והמתיחות הגוברת מול איראן נועדו להחזיר לארה"ב את השליטה במקורות האנרגיה הגלובליים.
ונצואלה ואיראן מחזיקות יחד בעתודות נפט עצומות. אם ארה"ב תצליח לשקם את התשתיות ההרוסות במדינות אלו תחת חסותה, חברות האנרגיה האמריקאיות הגדולות כמו שברון ואקסון, לצד חברות תשתיות, עשויות ליהנות מרווחי עתק בפרויקטים של שיקום ופיתוח.
זהו מהלך אסטרטגי שנועד גם לחסום את הציר הסיני-רוסי ולשמר את מעמדו של הדולר כמטבע הסחר העולמי בנפט.
לסיכום, ניהול השקעות בשנת 2026 דורש גמישות מחשבתית והבנה עמוקה של המפה הפוליטית. זה לא הזמן להיצמד למדדים רחבים באופן עיוור, אלא לנקוט בגישה סלקטיבית: להיזהר מסקטורים שנמצאים על הכוונת הרגולטורית כמו הפיננסים והנדל"ן המוסדי, ולחפש הזדמנויות בחברות אנרגיה ותשתיות שעשויות להרוויח מהמדיניות האימפריאליסטית החדשה-ישנה של הבית הלבן.