פרישה לפנסיה היא אחד הצמתים הכלכליים המשמעותיים ביותר בחיים. אחרי עשרות שנים של עבודה, חיסכון והשקעה - מגיע הרגע שבו צריך להתחיל “למשוך” את הפירות, ודווקא שם, לא מעט אנשים עושים טעויות שעלולות לעלות להם מאות אלפי שקלים, ולעיתים גם יותר ממיליון לאורך החיים.
הסיבה פשוטה: המורכבות של שלב הפרישה. מדובר באינספור החלטות כלכליות, מיסויות והשקעתיות - שרובן חד פעמיות ובלתי הפיכות.
במאמר הזה נבין מהן ההחלטות המרכזיות שכל פורש חייב לקבל, ואיך תכנון נכון יכול לייצר הבדל של הון אמיתי בין פרישה מושכלת לפרישה מאולתרת.
למרות שהחוק קובע גיל פרישה רשמי - 67 לגברים ו-62-65 לנשים - לא מדובר בהחלטה טכנית בלבד. הקדמת הפרישה עשויה להוביל לחיובי מס וביטוח לאומי, בעוד שדחייה של כמה שנים יכולה להגדיל את הקצבה ב-6-7% לשנה.
אך חשוב להבין את המשמעות הכלכלית: מי שמקבל פנסיה בגיל מוקדם משלם מס, בעוד שמי שממתין - אמנם מגדיל את הסכום החודשי אך מקצר את פרק הזמן שבו יקבל את הקצבה בפועל.
לכן ההחלטה הנכונה צריכה לשקלל גם תוחלת חיים, בריאות אישית והכנסות נוספות.
נשים, למשל, יכולות למצות דמי אבטלה עד גיל 67 לפני תחילת קבלת הפנסיה - מהלך שיכול להוסיף עשרות אלפי שקלים נטו.
בנוסף, חשוב לדעת שניתן לבצע “פרישה מדומה” - להמשיך לעבוד ולקבל במקביל קצבה חלקית, כל עוד זה מתוכנן נכון מבחינת המס.
זו אחת הדילמות הגדולות ביותר. רבים מרגישים שהם “מגיע להם” ליהנות מהסכום הצבור, אך משיכה חד פעמית של כספי הפיצויים או כל הסכום עלולה לפגוע באופן משמעותי בביטחון הכלכלי בשנים הבאות.
אפשר לבחור מסלול משולב - להשאיר את המינימום החוקי לקצבה (כ-5,183 ש"ח בחודש) ואת היתרה למשוך כסכום חד פעמי פטור ממס, אך חשוב להבין היטב את המשמעות ארוכת הטווח.
פורשים רבים נופלים למלכודת של “עושר מדומה” - הם רואים בחשבון הבנק סכום גדול, שוכחים שמדובר בכסף שנועד להחזיק עשרות שנים, ומוציאים חלק גדול מדי ממנו בתחילת הדרך.
התוצאה: קצבה נמוכה וירידה ברמת החיים בגיל מאוחר יותר.
אחד השלבים החשובים והנשכחים בפרישה הוא “קיבוע זכויות” - תהליך שבו הפורש מחליט איך לנצל את ההטבות שמגיעות לו ממס הכנסה. מדובר בהטבות שיכולות להגיע ליותר מ-5,000 שקל בחודש או לחיסכון של מאות אלפי שקלים לאורך השנים.
התהליך נעשה באמצעות טופס 161ד ברשות המסים, ובו ניתן לבחור בין פטור על קצבה חודשית, על משיכה חד פעמית או שילוב ביניהם. רבים מהפורשים לא מבצעים את הקיבוע בזמן, או מבצעים אותו לא נכון - ומשלמים מס גבוה מדי ללא סיבה.
כדי לממש את ההטבה חשוב לשמור את טפסי 106 מכל שנות העבודה. מי שהשכר שלו היה מעל 12 אלף שקל בחודש זכאי גם לפטור בגין “קצבה מוכרת” - כלומר, כסף שכבר שולם עליו מס בעבר, ולכן אסור לחייב עליו שוב במס כפול.
תכנון מוקדם עם יועץ פנסיוני או מתכנן פיננסי יכול לעשות את כל ההבדל.
הרבה פורשים נוטים “להוריד הילוך” גם מבחינת ההשקעות. המודל הצ'יליאני מפחית את רכיב המניות באופן אוטומטי ככל שמתבגרים, אך במציאות של תוחלת חיים שעולה - שמרנות יתר עלולה לפגוע משמעותית בתשואה ובכוח הקנייה של הקצבה לאורך זמן.
למשל, פורש שמשאיר את הכסף בפיקדון בבנק מאבד כ-3%-5% תשואה בשנה לעומת השקעה בשוק ההון, מה שמוביל לשחיקה של מאות אלפי שקלים לאורך שני עשורים.
הפתרון הנכון הוא תכנון סיכונים חכם: להשאיר כרית ביטחון נזילה למצבי חירום (כמו הוצאות רפואיות או סיעודיות), אך לאפשר לחלק מהכסף להמשיך לעבוד ולהצמיח ריבית דריבית גם בשנים שאחרי הפרישה.
חלק מהתכנון הפנסיוני הנכון הוא גם ראייה ארוכת טווח של העושר המשפחתי. ברוב המקרים, כספים שמועברים למוטבים לאחר פטירת החוסך פטורים ממס לחלוטין - זה יתרון עצום שאנשים רבים כלל לא מודעים אליו.
מי שבוחר למשוך את הכסף מוקדם מדי מוותר בעצם על האפשרות לבנות עושר בין דורי ולהוריש לילדים הון פטור ממס שיכול לשרת אותם עשרות שנים קדימה.
בבחירת מסלול הקצבה ניתן גם להבטיח “תקופת הבטחה” - כלומר, להגדיר מראש שאם החוסך ילך לעולמו בשנים הראשונות, הקצבה תמשיך לעבור ליורשיו לתקופה מוגדרת (5, 10, 15 או 20 שנה). זהו מרכיב חשוב במיוחד בתכנון הכולל של יציאה לפנסיה.
המעבר לפנסיה הוא לא רק שינוי בחיים האישיים - הוא מהלך פיננסי גדול שדורש הבנה, תכנון וראייה לטווח ארוך. תכנון נכון של הפרישה יכול להוסיף מאות אלפי שקלים לחשבון, לשמור על רמת החיים, ולאפשר גם לדור הבא ליהנות מהעושר שצברתם.
בדיוק כמו בתיק השקעות, גם כאן - ההחלטות הקטנות ביותר הן אלו שעושות את ההבדל הגדול.