מחיר הזהב פרץ לאחרונה לרמות שיא של 3,660 דולר לאונקייה - רמה שמעולם לא נראתה בעבר. על רקע זה, שאלת ההשקעה בזהב הופכת שוב לאקטואלית: האם הזהב הוא עדיין "מקלט בטוח" כפי שהורגלנו לחשוב, או שמדובר בנכס ספקולטיבי, תנודתי ולעיתים אף מתעתע?
כמשקיע, אני מסתכל על הזהב כעל ברומטר לאמון במערכת הכלכלית. כשהמשקיעים חוששים מהאטה, אינפלציה או משברים גיאופוליטיים - הזהב מזנק. כשהכלכלה משדרת יציבות, מחירו דועך. השאלה היא לא רק האם לקנות זהב, אלא באיזו דרך לעשות זאת - והאם קרנות סל הן הפתרון הנכון.
מספר גורמים מרכזיים מציפים את מחיר הזהב לרמות שיא:
המדיניות המוניטרית בארה"ב - השווקים מתמחרים סדרת הורדות ריבית קרובות. כל ירידה בריבית מעלה את האטרקטיביות של הזהב, שאינו מניב תשואה שוטפת אך שומר על ערכו.
חששות מאינפלציה - למרות מגמת ירידה, האינפלציה נותרה מעל היעד של 2%. המשקיעים רואים בזהב ביטוח מפני שחיקת כוח הקנייה.
אי ודאות גיאופוליטית - מלחמות באירופה ובאסיה, מתיחות בסין וחשש מהעמקת מלחמות סחר - כל אלה דוחפים ביקוש לזהב.
זרימת כספים מוסדיים - קרנות גידור, בנקים מרכזיים וגופים מוסדיים ממשיכים להגדיל חשיפה לזהב, מה שתורם לעלייה בביקוש.
השאלה הראשונה שכל משקיע צריך לשאול היא האם להחזיק זהב פיזי או להיחשף אליו דרך השוק.
זהב פיזי - "נכס ביד", אך כרוך בעלויות אחסון, ביטוח, שמירה, ולעיתים גם סחירות מוגבלת.
שוק ההון - חשיפה פשוטה, מהירה ונזילה. באמצעות קרנות סל (ETFs) ניתן לקנות ולמכור זהב בלחיצת כפתור, במחירים שקופים, בלי כאב הראש של אחסון פיזי.
אני באופן אישי רואה בזהב הפיזי בעיקר נכס סנטימנטלי או ביטחוני, בעוד שהשקעה פיננסית אפקטיבית בזהב מתבצעת כמעט תמיד דרך קרנות סל.
ב-2025, ארבע קרנות בולטות מרכזות את עיקר ההשקעות בזהב:
GLDM - קרן זולה במיוחד עם דמי ניהול של 0.10%, גודל נכסים של 13.2 מיליארד דולר ותשואה מצטברת של כ-92% בחמש השנים האחרונות.
BAR - דמי ניהול 0.17%, גודל קרן של 1.04 מיליארד דולר, תשואה של 91.45% בחמש שנים.
IAU - קרן ענקית עם נכסים מנוהלים של 41.9 מיליארד דולר, דמי ניהול 0.25%, תשואה של 90.81% בחמש שנים.
GLD - הקרן הוותיקה ביותר, עם נכסים בהיקף עצום של 93.5 מיליארד דולר, אך עם דמי ניהול גבוהים יותר - 0.40%.
המסקנה: בטווח הארוך, הפער בתשואות בין הקרנות כמעט זניח. לכן, הגורם המכריע בבחירת קרן הוא עלויות ודמי ניהול. מי שבוחר נכון חוסך עשרות אלפי שקלים לאורך השנים.
גידור מפני אינפלציה ושחיקת מטבעות.
מתאם נמוך למדדי מניות - מסייע בפיזור סיכונים.
ביקוש מוסדי וצבירת רזרבות של בנקים מרכזיים תומכים במחיר.
הזהב אינו מייצר הכנסה שוטפת - אין דיבידנד או ריבית.
תנודתיות גבוהה, לעיתים ירידות חדות בעיתות יציבות כלכלית.
תלות בגורמים חיצוניים - דינמיקה של שוקי מטבעות, ריביות וחששות פוליטיים.
אני לא רואה בזהב תחליף למניות או לאג"ח, אלא רכיב משלים. הזהב בעיניי הוא סוג של "פוליסת ביטוח" בתקופות של זעזועים כלכליים הוא מייצב את התיק. עם זאת, בדיוק כמו ביטוח - אין טעם להחזיק אותו בהיקף גדול מדי, אחרת זה עלול לעלות ביוקר כששוקי המניות מתפקדים היטב.
כיום, כשהזהב בשיא היסטורי, אני חושב שמשקיע צריך להיות זהיר - לא להיכנס בפזיזות, אלא לבנות חשיפה מתונה, אולי 5%-10% מהתיק מקסימום, כתוספת לאסטרטגיה רחבה ומגוונת.
מחיר הזהב ברמה של 3,660 דולר לאונקייה הוא תוצאה ישירה של שילוב נדיר: אי ודאות גלובלית, ציפיות להורדות ריבית, ואמון הולך ונשחק במטבעות פיאט. קרנות סל זהב מציעות למשקיע דרך פשוטה, יעילה וזולה להיחשף לנכס העתיק ביותר בעולם הפיננסי.
אבל חשוב לזכור - הזהב הוא לא מפתח להתעשרות מהירה, אלא כלי אסטרטגי לניהול סיכונים. הוא יכול להאיר תיק השקעות ברגעי חושך, אך מי ששם עליו את כל הז'יטונים עלול להישאר מאוכזב.
