היום קיבלנו תזכורת חדה לכך ששוק ההון מגיב לעיתים במהירות של טיל לנתוני מאקרו, גם כשהשטח עצמו עדיין נמצא בערפל קרב. מדד ת"א בנייה זינק בכ-3.5%, מהלך עוצמתי בהרבה ממדד הדגל ת"א 35 שעלה בשיעור קל בלבד.
הטריגר המיידי היה פרסום מדד המחירים לצרכן לחודש ינואר 2026, שהפתיע למטה עם ירידה של 0.3%. עבור המשקיעים בתל אביב, המסר היה ברור: האינפלציה מתקררת, קצב עליית המחירים השנתי ירד ל-1.8%, והדרך להורדת ריבית נוספת על ידי בנק ישראל כבר בשבוע הבא נראית סלולה מתמיד.
עבור חברות הבנייה, מדובר באוויר לנשימה - הורדת ריבית פירושה הקטנה ישירה של עלויות המימון הכבדות והקלה פוטנציאלית על רוכשי הדירות בנטילת משכנתאות.
לצד מדד המחירים הכללי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נתון שנתפס לכאורה כחיובי מאוד עבור הסקטור: מחירי הדיור חזרו לטפס בשיעור של 0.8%, חודש שני ברציפות של עליות.
האופטימיות הזו הקפיצה מניות בולטות כמו י.ח דמרי, פרשקובסקי וישראל קנדה בשיעורים של עד 8%.
אולם ככלכלן ושמאי מקרקעין שבוחן את העסקאות בפינצטה, אני חייב להציב כאן סימן אזהרה. קיימת סבירות גבוהה שנתוני הלמ"ס על עליות המחירים סובלים מעיוות מובנה.
הסטטיסטיקה הרשמית מתקשה לשקלל את "מבצעי המימון" היצירתיים של הקבלנים - אותן הלוואות קבלן ללא ריבית, מבצעי 80/20 המפורסמים, ותוספות כמו ריהוט או מטבחים משודרגים. כל ההטבות הללו הן למעשה הנחות משמעותיות במחיר הריאלי, אך הן אינן משתקפות במחיר החוזי עליו מדווחת הלמ"ס.
בנוסף, חשוב לזכור כי המדד הכולל מושפע לעיתים מעסקאות בשוק היוקרה, בעיקר בתל אביב, שיכולות להטות את הנתון הארצי כלפי מעלה מבלי לייצג את המגמה בפריפריה או בשוק הדירות הממוצעות.
מוקדם מדי להכריז על שינוי מגמה אמיתי או על התאוששות ברת קיימא. השוק עדיין סלקטיבי מאוד, ומי שבוחן רק את הכותרות עלול לפספס את הדרמה האמיתית שמתרחשת מתחת לפני השטח.
בעוד החברות הגדולות והסחירות חוגגות בבורסה, המציאות עבור הקבלנים הקטנים נראית אחרת לגמרי. אנחנו עדים לאחרונה למספר הולך וגדל של חברות בנייה קטנות שנקלעות לקשיים ואף פושטות רגל. הקבלנים הללו נמצאים במלכוד: מצד אחד, עלויות חומרי הגלם - כמו נחושת, ברזל והובלה - זינקו משמעותית בשנה האחרונה. מצד שני, הם נאלצים לתת הנחות נסתרות כדי למשוך קונים, מה ששוחק מאוד את הרווחיות שלהם.
גם אם בנק ישראל יוריד את הריבית ב-0.25% בשבוע הבא, זה לא בהכרח יביא את הבשורה המיוחלת לזוגות הצעירים. יוקר המחיה בישראל נותר גבוה מאוד, והחזר המשכנתא החודשי ביחס לשכר הממוצע הוא נטל שקשה לעמוד בו, במיוחד לאור מגבלות המימון החדשות שהטיל בנק ישראל. כל עוד שאר עלויות המחיה ממשיכות להתייקר והביטחון הכלכלי האישי של הציבור נמוך, קשה לראות התאוששות אמיתית בביקושים שתצדיק את עליות המחירים המדווחות.
לסיכום, הזינוק במניות הבנייה משקף בעיקר ציפייה להקלה מוניטרית ולא בהכרח שיפור בביצועים הריאליים של ענף הנדל"ן. חברות כמו דמרי, שהשלימה עלייה של 20% מתחילת השנה, נהנות מהעובדה שהן חזקות מספיק כדי לשרוד את התקופה הזו, אך התמחור הנוכחי של המניות כבר מגלם הרבה מאוד אופטימיות.
כמשקיעים, עלינו להישאר ערניים: אם הורדת הריבית לא תתורגם במהרה לחזרת קונים מסיבית לשטח, אנחנו עלולים לראות תיקון מטה במניות הללו. שוק הנדל"ן הישראלי עובר תהליך התאמה כואב, והנתונים הרשמיים הם רק חלק קטן מהתמונה הכוללת. זה הזמן לבחון את הנכסים לפי הערך האמיתי שלהם ולא רק לפי הגרפים הירוקים בבורסה.